משה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

ערעור שהגיש החייב על החלטת המנהל המיוחד להאריך מועד להגשת תביעת חוב של נושה הוא נושא ההחלטה.

ביום 3.5.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

ביום 15.6.09 פורסם צו הכינוס ברשומות.

ביום 6.4.10 הגיש הנושה תביעת חוב בגין שטר חוב על סך 350,320 ₪ שהגיש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, וביום 30.6.10 הגיש גם בקשה להארכת מועד.

המנהל המיוחד אישר את הבקשה להארכת מועד לאחר שהתרשם כי הסיבות לאיחור בהגשת תביעת החוב הן 'טעם מיוחד' המצדיק מתן האורכה וראה לאשר את עצם קבלת תביעת החוב (לא לגופה אלא בשלב זה עברה את המחסום הפרוצדוראלי ונתקבלה לבחינת המנהל המיוחד).

על החלטת המנהל המיוחד לאשר הארכת המועד להגשת תביעת החוב הגיש החייב ערעור.

לטענת החייב- היה המועד האחרון להגשת תביעת החוב ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס בהתאם להוראות פקודת פשיטת רגל, ומשאֵחֵר הנושה להגיש את תביעת החוב ולא הציג טעמים מיוחדים המצדיקים את האיחור בהגשת תביעת החוב היה על המנהל המיוחד לדחות את הבקשה, ומשלא עשה כך שגה.

במסגרת טענותיו לביטול החלטת המנהל המיוחד ציין החייב כי הבקשה להארכת מועד לא נערכה כדין שכן לא צורף לה תצהיר כמתחייב על פי דין, ומאחר שהטעמים לבקשת הארכה הם עובדתיים היה מקום לתמוך את טענות הנושה בתצהיר.

כך ציין כי קביעות המנהל המיוחד אינן מבוססות על העובדות בפועל, ואת דבריו כוון לקביעות שקבל המנהל המיוחד לענין נסיבות אי הידיעה של הנושה כי קיים צו כינוס; לטענת החייב אין הוא חייב לנושה בגין איזשהו חוב ומקורו של החוב הנטען על ידי הנושה הוא בזיוף חתימתו ומשכך לא כלל את הנושה בבקשה למתן צו כינוס.

החייב הוסיף לציין כי הגם שאין לו כל חוב לנושה הרי לאחר שהמנהל המיוחד הסביר לו כי יש לידע את כלל הנושים שפתחו תיקי הוצל"פ גם אם לא פורטו בבקשה וגם אם החייב סבור שאין לנושה זכות לתביעת חוב נגדו – מילא אחר הוראות המנהל המיוחד ושלח את צו הכינוס לנושים נוספים ובכללם לנושה הרלבנטי לערעור זה.

לטענתו נשלח צו הכינוס לנושה ביום 2.8.09, התקבל אצל הנושה ביום 3.8.09; עוד ציין כי לא הסתפק בכך ושלח לנושה זה פעם נוספת את צו הכינוס בחודש אוקטובר 2009.

החייב מייחס לנושה ידיעה ממשית על קיום צו הכינוס והסיק זאת מכך שהנושה לא פעל בתיק ההוצל"פ החל מאוגוסט 2009; והגם שכך, קרי, שידע בפועל על צו הכינוס לפחות מיום 3.8.09 עת קבל את צו הכינוס הגיש את תביעת החוב מעבר למועד החוקי, בחלוף שמונה חודשים מעת צו הכינוס.

עוד מציין החייב כי שלח [בדואר רגיל] את צו הכינוס לכל לשכות ההוצל"פ בהם מתנהלים נגדו תיקי הוצל"פ.

לטעם החייב מאחר שמדובר בנושה שהוא חברת ביטוח הרי ששבעתיים חלה חזקת הידיעה שכן הנושה מחזיק במנגנון לגביית חובות ואין לקבל כפשוטה את טענת אי הידיעה.

החייב התייחס לאישורי המסירה וציין כי את אישורי המסירה מצא רק לאחר שכבר ניתנה החלטת המנהל המיוחד, אולם הדגיש כי את טענותיו מסר למנהל המיוחד בע"פ.

החלטת המנהל המיוחד להאריך המועד

בהחלטתו המנומקת היטב מפרט המנהל המיוחד את טעמיו לקבלת עתירת הנושה להארכת המועד; כך תאר את התנהלות החייב וציין כי לנושה לא היתה כל אינדיקציה לדעת על הליכי הכינוס שכן הליכי ההוצל"פ המשיכו להתקיים גם לאחר שניתן צו כינוס, כך ציין (בסעיף 16 להחלטה) כי "... כשלושה חודשים לאחר מתן צו הכינוס נשלחה הודעה מלשכת ההוצל"פ לחייב בדבר צו עיכוב יציאה מן הארץ..." שהתקבל אצל החייב, כפי שעולה מאישור המסירה שהוצג למנהל המיוחד; כך גם ציין כי "החייב לא מסר אודות מתן צו הכינוס לראש ההוצל"פ ותדפיס התיק מראה כי פעולות רבות בוצעו בתקופה בה החייב היה נתון בהליכי פשיטת רגל" (סעיף 17); ואשר לטענת החייב כי חתימתו זויפה- זו תידון במסגרת בדיקת תביעת החוב גופה ולא במסגרת דיון בשאלת הארכת מועד.

המנהל המיוחד סקר בהחלטתו את גישות הפסיקה, זו המחמירה עם הנושים לפיה "אי ידיעה סובייקטיבית של הנושה על הליכי פשיטת רגל אינו מהווה טעם מיוחד כשלעצמו..." ומנגד זו המקלה עם הנושים ולפיה "...בנסיבות מסוימות ומתוך שיקולים של צדק טבעי יש לאפשר לנושה לסתור את החזקה (של הידיעה- א.נ.ח) במיוחד בעידן שלאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו... הדברים מקבלים משנה תוקף באותם מקרים בהם אי הידיעה מקורה במחדל ו/או בהתנהגות החייב, אשר אינה עולה בקנה אחד עם תום לב" (סעיף 19 להחלטה), וסבר כי אי דיווח של החייב על הנושה בדוח בעת שהגיש את הבקשה להכרזתו כפושט רגל "אף כי ידע דבר נשייתו של אותו נושה, הוכר בפסיקה כטעם מיוחד לאשר בקשה להארכת מועד..." (סעיף 20), וחומרה נוספת ראה המנהל המיוחד בכך שלכאורה עולה כי החייב לא עדכן את הנושה חרף הפעולות האקטיביות שננקטו נגדו בלשכת ההוצל"פ; גם אין כל מסמך שתומך בטענת החייב כי לשכת ההוצל"פ בתיק הרלוונטי שפתח הנושה קיבלה את צו הכינוס, להפך, המשך ההחלטות בתיק ההוצל"פ שנותר פעיל הראתה אינדיקציה שונה.

המנהל המיוחד ציין כי החלטתו נוגעת אך לבקשה להארכת המועד ולא לגוף תביעת החוב.